מרץ 2010
גיליה משולם, יועצת ארגונית
המעבר מעבדות לחירות מסמל יותר מכל עבורי – שינוי, התחדשות, אתגר.
בחרתי לכתוב את סיפורי האישי, מתוך תקווה ורצון לעודד את מי שמתלבט – בעצם השינוי.
שינוי מתחולל כאשר הקרקע בשלה לכך. בכל שנות קיומי לא פגשתי מישהו שיזם שינוי והביא אותו לידי מימוש בין לילה. ההכנות לשינוי הן רבות. נמצאות לעיתים במודעות, ולעיתים בתת-מודע. ההשתעשעות ברעיון של שינוי, שאלת השאלות הכרוכות בכך, האם השינוי אפשרי? האם השינוי כדאי? איך נערכים לשינוי? את מי שואלים בדרך? במי נעזרים? וגם שאלות מהכיוון השני, מה יהיה אם השינוי לא יצליח? מה אם השינוי לא יענה על הציפיות? לאן אחזור?
כמי שהחליטה כבר על כמה שינויים בחיי, שינויים כמו מעבר בין מקומות עבודה, שלא תמיד היה מכנה משותף ביניהם. המחשבה על תחום חדש, שלא הכרתי קודם לכן, נצנץ בעיני כמו כוכב מרוחק, אבל אז האדרנלין עלה ועימו הציפיות והרצון להתמודד עם האתגר.
שינויים כמו מקומות מגורים - מעבר בין ערים שאינן דומות לחלוטין אחת לשניה (ירושלים ותל-אביב). כל שינוי כזה גורר בעקבותיו גם שינויים באורח החיים, בהרגלים, בבילוי שעות הפנאי באופן שונה, בהסתגלות חברתית, בהכרת עיר חדשה וכד'.
וגם שינוי שכותרתו "מעבדות לחירות". אינני מתכוונת לעבדות במובן השלילי של המילה, כשאני מתייחסת לתקופת עבודתי כשכירה. גם חירות אינה מתממשת במלואה בתקופת עבודתי כעצמאית.
יש להבין כי יתרונות וחסרונות יש בכל מקום, בכל עיסוק, בכל "פאזה" בין אם כשכירה ובין אם כעצמאית.
ההחלטה להיערך לשינוי, ההיערכות עצמה, הבדיקה העצמית המתמדת היא החלטה מתמשכת. החלטה המתבססת על שיקלול כל הנתונים הידועים בזמן נתון. על ציר הזמן יש עליות ומורדות במימוש ההחלטה להפוך לעצמאית. ניתן לומר כי ההחלטה יכולה להיות הפיכה. לחזור לעבוד כשכירה. גם כדי לעשות זאת, יש להיערך לשינוי.
בכל שנות עבודתי כשכירה, השקעתי את מיטב המאמצים לבצע עבודתי על הצד הטוב ביותר. מטבעי, אני יסודית ורצינית, ומצאתי שההתייחסות הזו הצמיחה אותי, כאדם, כבעלת מקצוע. השאיפה ללמוד, להתמקצע, להוסיף השכלה ל"ארגז הכלים" שלי, להוכיח עצמי היא חלק ממי שאני, וניתן לומר, כי היום, בהיותי עצמאית, אני קוצרת את פירות ההשקעה.
הרעיון להפוך עצמאית עבר בראשי מספר שנים לפני שהפכתי לכזו. בכל פעם שהרעיון עלה, היה "קול שני" שהדהד בראשי ומנה בפני את הסיבות למה לא לעשות את השינוי. אנחנו, בני האדם, מטבענו רוצים להימצא באזור הנוחות, בסביבה המוכרת והידועה, במקום שנותן לנו תחושה מוגנת. לפעמים נדרשת מחשבה "פרועה" על שינוי, לפעמים קוראים לזה אומץ ולפעמים אפשר לתרץ זאת בקורח הנסיבות. יחד עם זאת, ההכנות לשינוי צריכות להיעשות בכל הרמות והתחומים בהם אנחנו פועלים
• שינוי מנטלי - האם אני מנוהלת, או אני מנהלת, את עצמי, את לוח הזמנים, את הפעילויות שלי
• שינוי כלכלי - הצרכים והאפשרויות הכלכליות עשויות להשתנות, לאו דווקא בקלות בתחילת הדרך. גם בהמשך, יש צורך בהרבה יוזמה, רצון, עקביות.
• שינוי בהרגלי העבודה - הדרך כבר אינה סלולה ומוכרת, אינני פועלת בשמו של ארגון אותו אני מייצגת. העבודה על שמי הטוב, על נסיוני המקצועי והמוניטין - קשה, לעיתים מפרכת ולא תמיד קלה למימוש.
• שינוי ברמת הבטחון - היום כשאני עובדת כעצמאית, אני "מוכרת" את מי שאני.
אין לי את האפשרות לומר אני עובדת בחברת X, לקוחות אינם מקבלים אותי כעסקת חבילה של הארגון איתו הם עובדים.
היום הבחירה בי, ביכולותי ובכשרוני נעשית רק על פי בחינה אישית. אני צריכה להוכיח את עצמי כל פעם מחדש, בכל פגישה, בכל היכרות עם מנהל בארגון. חובת ההוכחה הזו שומרת אותי בפוקוס, משום שעלי להיות במיטבי, להציג את היכולות והתועלות שאני עשויה להביא איתי.
נשאלת השאלה האם הלקוח הפוטנציאלי בוחר בי כי מאמין שתרומתי לארגון כדאית לו ושווה את ההשקעה של המשאבים הנדרשים?
משאבים כגון : זמן עבודה, חשיפה, אי שקט שנוצר במערכת לעיתים עם כניסתי, אי שקט שמתברר שאינו מאיים,אך כפי שהזכרתי קודם לכן, העובדים מעדיפים להשאר באזור הנוחות המוכר, מעטים העובדים הרואים את ההזדמנות לשינוי הכרוכה בעבודתו של היועץ הארגוני.
התועלות בעבודת הייעוץ נראות רק בתום התקופה והפירות האמיתיים בשלים רק מאוחר יותר. אם לצטט מנכ"ל סוכנות שעבדתי איתו "מרגישים שיש תזוזה בארגון של 30-40 מעלות".
לסיכום, השינוי הוא אפשרי, חיובי, מאתגר, מצמיח - כל זאת בתנאי שנערכים לו באופן מיטבי.
